תקציב מערכת הבריאות והשלכותיו על ציבור המטופלים - כגורם לדילמת הרופא. 

תקציב מערכת הבריאות והשלכותיו על ציבור המטופלים - כגורם לדילמת הרופא. 

מערכת הבריאות במאה ה-21 בישראל ובכלל  מתאפיינת בצורך לאמץ ראייה כלכלית תקציבית רחבה בחלוקת המשאבים הרפואיים בין צרכני הבריאות – הציבור. משאבים אלו נקבעים בחלקם הגדול על-פי סל שירותי הבריאות. היקפו של סל הבריאות מוגדר ומוגבל, כך שמדי שנה מתעוררים ויכוחים על היקפו הראוי/רצוי והמצוי בשטח.

המחלוקות בנושא חלוקת תקציב הבריאות שבלאו הכי'מצומק' הוא מלכתחילה, משקפת דוגמא מובהקת לדילמות הכלכליות של מוסד רפואי ולצורך לחלק בצורה נבונה את התקציבים העומדים לרשות כל מוסד ומוסד.

רק לאחרונה נחשפנו להודעות מהעיתונים המובילים בארץ, הודעה שפורסמה מטעם מספר מנהלי בתי החולים המרכזיים בארץ. כל עיקר - הודעה בלתי מלבבת, בה מנהלי בתי החולים מזהירים מפני הקיצוץ בתקציב מערכת הבריאות; לרבות הקשיים הבלתי נסבלים בבתי החולים. ניראה כי מערכת הבריאות תספוג את הפגיעה הקשה ביותר כתוצאה מהגזירות והקיצוצים בתקציב שאושרו בכנסת ואלו בעתיד שנמצאים בדרך.

כאחד המכיר את המערכת, הן מנקודת מבט של הרופא והן מנוקדת ראותו של המטופל, אני סבור שאל לנו לדחות טענות אלו בקנה ושלא להבין את הסכנה הנשקפת לציבור בכללו. מרוח ההודעה עולה ההזהרה מפני אי-יכולתם של בתי החולים להעניק שירות בסיסי. הצפיפות הבלתי אנושית שזולגת כבר לכל עונות השנה, במחלקות הכירורגיות ובפנימיות אין כבר מקום אפילו במסדרונות; הסכנה היא מפני עליה במקרי המוות עקב ירידה ברמת השירות והטיפול שהם מקבלים. זאת ועוד, גם הנהגת ההסתדרות הרפואית בישראל ( הר"י ) פנתה במכתב דחוף לראש הממשלה בבקשה לעצור את הקיצוצים המתוכננים בתקציב משרד הבריאות. חישוב זהיר שערכו כלכלנים מומחים העלה כי למערכת הבריאות בישראל חסרים עתה כ-9 מיליארד שקלים כדי לספק לאזרחי ישראל שירותי בריאות בסיסיים סבירים. לגישתי זהו באמת בין של הנהלות בתי החולים והעומדים הראש קופות החולים.

חרף זאת ועיקרם של דברים נוגע בסופו של יום לרופאים העומדים בחזית הטיפול מול המטופלים; האם צריך לערב בשיקולים המקצועיים גם את השיקולים הכלכליים של המוסד – נותן השירות - מחד גיסא הרופאים מחויבים על פי שבועת הרופאים מקדמת דנא לשלומו ולבריאותו של החולה, ברם הכנסת שיקולים כספיים לגדר שיקוליהם עשוי לקומם; ומאידך גיסא ניתן לטעון כי בסופו של דבר "העוגה" של המוסד הרפואי מוגבלת ויש לדאוג לחלוקה צודקת של המשאבים באופן שיבטיח טיפול אופטימלי לכלל ציבור המטופלים, בראייה כוללת.

לדעתי, הגישה שראוי להם לרופאים לנהוג בה והנסמכת על בשבועת הרופאים הקדומה שנשבע כל רופא: "אני מתחייב לספק מרפא לכל נזקק לפי מיטב שיפוטי". שיקולים תקציביים מערכתיים אסור להם שישמשו בערבוביה עם שיפוטו המקצועי של הרופא. אין ספק ששיקולי 'עלות-תועלת' הינם מרכיב חשוב בניהול מערכות בריאות, אבל מי שמתפקידן לעסוק בכך הן הנהלות בתי החולים או הנהלות קופות החולים. על הרופא לפעול על פי האמת המקצועית שלו. רופא שלא ינהג לפי 'מיטב שיפוטו עלול למצוא עצמו פוגע הן ביושרו המקצועי והן בציבור החולים. רופא המנסה לחסוך בעלויות לבית החולים, עלול למצוא עצמו ניתבע.

החולה זכאי לדעת בזמן אמת לאלו בדיקות ו/או תרופות מומלצות לאבחון ולטיפול בו, ואל לרופא המטפל לערב שיקוליו שלטובת המטופל בשיקולים כספיים. . כעקרון שיקולים תקציביים מערכתיים אסור להם שישמשו בערבוביה עם שיפוטו המקצועי של הרופא.

אזכיר בסיפא שבעידן הנוכחי חלפה לה מהעולם הגישה 'הפטרנליסטית'  והוחלפה בדוקטרינת 'האוטונומיה' של המטופל על גופו ויתר זכויות החולים שבאים לידי ביטוי ב –"חוק זכויות החולה" ובעוד חוקים; גישה מותאמת יותר לימנו שבה ההחלטות על טיפול מתקבלות תוך שיתופו המלא של החולה. עירוב של שיקולים אחרים בצעדי הרופא הוא למעשה גם מתן טיפול לחולה שלא בהסכמתו המודעת ותוך פגיעה בזכותו החוקתית לאוטונומיה ולכבוד, באשר אף חולה לא יסכים לקבל טיפול מרופא שאיננו מעניק לו את הטיפול האופטימלי, ודאי אם הדברים נעשים תוך הסתרת מידע על אפשרות של טיפול נכון ומתאים למצבו. אין מקום לגישה כזו בעידן חוק זכויות החולה. רופא שינהג כך עשוי למצוא עצמו חב בדין המשמעתי האישי, והמוסד שבו הוא מועסק – בדיני הנזיקין לרבות תביעה פלילית.